אלכוהול הוא החומר הפופולרי ביותר מבין כל חומרי הפנאי (חומרים הקשורים לבילוי או שעשוע), שנצרך במספר רב של אירועים שונים ובעל מגוון עצום של טעמים לבחירה.
אם נחזור לבסיס, בעבר היה נהוג להסיק כי צריכה מתונה של אלכוהול יכולה להיות בריאה (תוך גבולות סבירים ובתנאי שבוחרים את האלכוהול הנכון). נהוג היה לייחס לאלכוהול תכונות של עוררות המשפרות ביצועים בכלל ובספורט בפרט. האלכוהול נתפס כרכיב תזונתי המדמה בתפקידו את הסוכר ולכאורה מספק אנרגיה זמינה בזמן פעילות גופנית. אם כל זאת אל לנו לחשוב שאכן זה הדבר, על פניו נראה כי שתיית אלכוהול מעלה את הביטחון העצמי ומגבירה את הערנות ולכן יכולה לסייע בביצוע יעיל, אבל נמצא כי צריכת אלכוהול עלולה לפגוע בקואורדינציה, שיווי משקל, יכולת לווסת את טמפרטורת הגוף- האלכוהול מרחיב כלי דם וגורם להתנדפות חום מהגוף על ידי כך הוא פוגע בתהליך ההומיאוסטאזיס בגוף , נוסף על כך רמות הסוכר בדם עלולות לרדת ויש סכנה להיפוגליקמיה = נפילת סוכר. צריכת אלכוהול בטווח ארוך יותר עלולה להוביל לנזק באיברים פנימיים, מחלות קשות והצטברויות של שומן לא רצוי .
מנת אלכוהול מכילה 15 גרם אלכוהול וכ- 100 קלוריות. לדוגמה 330 מיליליטר בירה, 150 מיליליטר יין ו-40 מיליליטר ויסקי.
אלכוהול מספק לגופנו אנרגיה כ-7 קלוריות לגרם (בהשוואה לפחמימות וחלבונים המספקים כ-4 קלוריות לגרם , ושומנים המספקים כ-9 קלוריות לגרם). אלכוהול נספג דרך הקיבה והמעי הדק ומתפרק בכבד לכדי מזונות אחרים. פעילות האנזים המפרק את האלכוהול בכבד (אלכוהול דהידרוגנאז ADH) שונה בין אנשים בעלי מגדר שונה וגילאים שונים. כלומר בין גברים לנשים ובין צעירים למבוגרים , זו גם הסיבה שנשים משתכרות מהר יותר מגברים. לאנשים שצורכים אלכוהול מומלץ לשתות במתינות כמות יומית מוגבלת של בין 2-4 מנות אלכוהול ביום לגברים בין 1-3 מנות ביום לנשים. כאשר מומלץ לא לעבור את המנה המקסימלית.
לצריכה מוגברת של אלכוהול יש השלכות גופניות שליליות הן על הכושר הגופני והן על מסת השריר. להורמונים בגוף יש תפקיד חשוב . על מנת שההורמונים ימלאו את תפקידם כראוי , תזמון שחרורם מהבלוטות השונות בגוף צריך להיות מתואם היטב, ורקמות המטרה צריכות להגיב אליהם במהירות ובדיוק מרבי. אלכוהול עלול לפגוע בתפקוד ההורמונים , בפרט אלו שאחראים לבניית מסת שריר.
כמו כן, עלייה במסת שריר מתרחשת כתוצאה מהצטברות של חלבונים מבניים ( הבונים את התאים). לאחר אימון או במהלכו יש צורך לשקם את תאי השריר ולכן הדרישה לייצור חלבונים מבניים עולה , בעקבות זאת מסת השריר גדלה. נמצא שאלכוהול ותוצרי הפירוק שלו משפיעים ישירות על סינתזת החלבון בתאי השריר כיוון שחלק מהמנגנונים המפקחים עליה הם תלויי הורמונים.
בזמן פעילות גופנית פעולות הכיווץ וההארכה של השרירים יוצרות מתח מכני , והמאמץ גורם לשינוי בפעילות המטבולית של התא: דרישות האנרגיה עולות, משתנה ריכוז החמצן בגוף, חל שינוי בטמפרטורה ונוצרים נזק מכני ומטבולי לסיבי השריר. בעקבות הנזק קיימת עלייה ברמת ההורמונים האנאבוליים (בונים) וגורמי גדילה אשר מטרתם להחזיר את הפונקציות הגופניות למצב הנורמלי. בין ההורמונים המעורבים בעלייה בסינתזת החלבון ובגדילת מסת שריר הם: הורמון גדילה (GH) פקטור גדילה IGF-1 , אינסולין וטסטוסטרון. צריכת אלכוהול בכמות של מעל 1.5 גרם לקילו משקל גוף של ספורטאי עלולה להשפיע באופן שלילי. לדוגמה: הורמון האינסולין תפקידו להכניס את הסוכר (גלוקוז) וחומצות אמינו (יחידות המבנה הבסיסיות של החלבון) לתאים וכך מגדיל את סינתזת החלבון בגרעין התא. ובעקבות צריכת אלכוהול נגרם ירידה בסינתזת החלבון ב- 30%-60% למשך 72 שעות.
כמו כן, שתיית אלכוהול לאחר פעילות גופנית דומה לשתייה על קיבה ריקה. האלכוהול נספג במהירות אל מחזור הדם ועלול לכאבי ראש, בחילות, איבוד שיווי משקל ואף פגיעה ישירה בהורמונים העוזרים לעלייה של מסת השריר. אם כל זאת יש קשר בין צריכת אלכוהול מתונה לבין סיכון מופחת לחלות במחלות לב וכלי דם , ללא הבדל בסוגי המשקאות. לדוגמא: נמצא כי יין אדום מכיל נוגדני חמצון המגנים על הגוף מפני חמצון כולסטרול ושקיעתו על דפנות העורקים ואף הגעה למצב של חסימות עורקים.
לאחר שניתחנו את מסת השריר, אנו יכולים כעת לעבור למערכת האנדוקרינית אשר הוכח כי יש קשר ישיר בינה לבין אלכוהול. ממחקרים שנערכו בבני אדם נמצא כי אלכוהול לא הפחית משמעותית את רמות הטסטוסטרון אצל נשים כאשר חלק מהנבדקות אפילו דיווחו על צמיחה של אותו הורמון. לעומת זאת, התוצאות לגבי גברים שונות לחלוטין.
גברים שצרכו כ- 40 גרם של אלכוהול ב-24 שעות (שהוא לא מינון גבוה במיוחד) הראו ירידה בריכוז הטסטוסטרון (6.8% בקירוב). כאשר הגדילו את המינון לכ-1.5 גרם לכל 1 ק”ג של מסת גוף נגרם ירידה בריכוז הטסטוסטרון של כ 23%. נמצא כי אלכוהול עיכב את ייצורו הטבעי באשכים בשל פגיעה בכמה משלבי הסינתזה שלו . כמו כן, טסטוסטרון , ההורמון הזכרי העיקרי, הוא הורמון האנדרגוני הראשי העובר אינטראקציה עם מסת השריר. מועבר לרקמת מטרה באמצעות חלבון מעבר, חוצה את ממברנת התא ונקשר למוליך העצבי האנדרגוני של גרעין התא ומאותת לחומר הגנטי שבגרעין(הדנ”א) להעלות את קצב סינתזת החלבון, מה שכאמור תורם לעלייה במסת השריר.
זהו היבט נוסף שיש להתחשב בו . אין זה סוד כי שתיית אלכוהול מייצרת אפקט משתן, המוביל להתייבשות ואובדן ניכר של אלקטרוליטים. כפי שנאמר לעיל לאלכוהול יש השפעה ארוכת טווח מאחר ונספג דרך מחזור הדם ומוסע ברובו אל הכבד. לכן מומלץ מאוד ללוות את צריכת האלכוהול בשתיית כמויות גדולות של מים , אכילה בסמוך לשתיית האלכוהול . ואין זה מומלץ ללכת לאימון לאחר ערב המלווה בצריכה מרובה של אלכוהול.
חשוב מאוד לזכור כי שתיית אלכוהול אינה מומלצת כלל לאנשים עם מחלות כבד, מחלות לבלב, נפרופטיה (מחלת כליות), היפרטריגליצרידמיה (רמות גבוהות של טריגליצרידים הלא הם שומנים בדם), לאנשים שנוטלים תרופות העלולות ליצור אינטראקציה עם האלכוהול ונשים בהריון. כמו גם לאנשים שאינם מסוגלים להגביל את צריכת האלכוהול לכמות מתונה .עם זאת לא מומלץ לשתות בתחושת דיכאון או עצב על מנת לא להגיע למצב של שכרות מרובה העלולה להוות סכנת חיים.
על פי ההיגיון לצריכה מזדמנת של כמויות גדולות של אלכוהול אין השפעה במכלול על הדיאטה.
עם זאת לא מומלץ לשלב אלכוהול עם תזונה לא נכונה מאחר והגוף יקבל פחות אבני בניין הנחוצים לבניית מסת שריר ותפקוד נכון של הגוף .
אמנם לצריכה מתונה של אלכוהול יש גם השפעה חיובית על הגוף ,אבל חשוב לזכור כי בטווח הארוך אלכוהול עלול לגרום לנזק פיזי ופנימי רב.
